מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' המרינה הכחולה בע"מ

החלטה

1.בתום שמיעת ראיות הצדדים ולאחר שניתן צו לסיכומים בכתב עתרה התובעת (להלן: "המבקשת") להתיר לה להגיש ראיות נוספות והן "חשבוניות עבור סכומים ששולמו ע"י החברה המבוטחת "איפנמה הפלגות בע"מ" לגורמים שונים במהלך תיקון היאכטה".

בקציר האומר יסופר כי עסקינן בתביעת תיחלוף. המבקשת היא חברת ביטוח אשר לטענתה ביטחה יאכטה שעלתה על שירטון במרינה שבאשקלון והשייכת למשיבה. לטענת המבקשת נגרמו נזקים ליאכטה, בגינם שיפתה את המבוטחת ומשכך הגישה את תביעת התיחלוף נשוא ענייננו.

במסגרת בקשה זו עותרת המבקשת להתיר לה להגיש כראיות חשבוניות המאשרות, לשיטתה, תשלומים ששילמה המבוטחת בגין תיקון היאכטה ושבעקבותיהם שילמה המבטחת למבוטחת הסכומים אותם היא תובעת עתה מהמשיבה.

2.לטענת המבקשת היא סברה שאין מקום להגיש החשבוניות שכן חזקה היא שחברות ביטוח אינן משלמות כמתנדבות. אולם, לאחר הדיון, משהבינה כי נושא זה במחלוקת פנתה לחברה שהיא הבעלים של היאכטה וזו איתרה את החשבוניות שאת הגשתן מבוקש להתיר, לצורך הוכחות הסכומים ששילמה החברה ובגינם שיפתה אותם המבקשת.

המבקשת סבורה כי ראוי להיעתר לבקשה על מנת להגיע לחקר האמת, קל וחומר שעה שעסקינן בראיה טכנית פשוטה.

לא זו אף זו, המבקשת מפנה להוראת המפקח על הביטוח הקובעת כי חשבוניות אינן הכרחות לצורך הוכחת נזק.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה וסבורה שאין להתיר הגשת ראיות לשיעורין אלא כמקשה אחת, זאת הן על מנת לשמור על סדרי הדין והן על מנת שלא להפתיע את הצד שכנגד שכלכל צעדיו, על פי הראיות שהוגשו. מה גם שמתן היתר לבקשה מעין זו יש בו משום היפוך סדר הבאת הראיות.

עוד טוענת המשיבה כי הראיה אותה מבוקש להגיש, אינה ראיה טכנית פשוטה.

כך מפנה המשיבה לסתירה בטעוני המבקשת אשר מחד סבורה שיש לקבל את עובדת התשלום על ידה למבוטח כראיה ומאידך מבקשת להגיש ראיות לעניין התשלומים שבוצעו ע"י המבוטח.

עוד סבורה המבקשת כי הוראות המפקח על הביטוח בדבר אי נחיצותן של חשבוניות להוכחת נזק, אינן צריכות לעניין, אין בידי המבקשת טעם סביר לשיהוי בהגשת הבקשה וכי משהפרה המבקשת צו לגילוי ועיון במסמכים אין היא רשאית להגיש החשבוניות.

4.דומה שאין חולק כי כלל הוא שעל בעל דין להגיש ראיותיו במקשה אחת ולא בתשלומים. הטעמים לכך ברורים וידועים. מבלי שהדבר יהווה רשימה סגורה, ניתן למנות בין הטעמים לכלל את הצורך לשמור על סדרי דין. ברי שמתן היתר להשלמת ראיות בשלב שלאחר שהצדדים הכריזו "אלו עדי" יש בו כדי לפגום בסדר התקין ובניהול ההליך בכללותו. מתן פתח להגשת ראיות בשלב דיוני מעין זה מעכב את שמיעת ההליך ואינו מאפשר את סיומו.

לא זו אף זו, הגשת ראיות לאחר שהנתבעת השלימה הגשת ראיותיה, יש בה כדי לפגוע בהגנה הקנויה לנתבעת, אשר כלכלה צעדיה בהתאם לראיות שהובאו. ההליך המשפטי האזרחי מתנהל בדרך של הצגת קלפים גלויים ולא הבאת ראיות שעד עתה לא היו ידועות לצד שכנגד והפתיעו אותו.

5.טענת המבקשת כי אין צורך בהגשת החשבוניות ודי בהלכה הפסוקה, שלשיטתה קובעת כי די בכך שחברת ביטוח משלמת, על מנת להוכיח את הנזק, הינה טענה משפטית שמקומה בסיכומים. המבקשת כלכלה צעדיה בהתאם לכלל זה ואם היא סבורה כעת שעליה לחזק ראיותיה בדרכים נוספות, הרי שאחרה את המועד.

כך הם פני הדברים גם לעניין נפקות הוראת המפקח על הביטוח.

ברי שאין זה השלב הדיוני בו על בית המשפט להביע עמדה כיצד על צד להוכיח את תביעתו.

6.החשבוניות היו כל העת בידי החברה המבוטחת שהמבקשת למעשה נכנסה בנעליה. משכך, יש לראות את המבקשת כמי שהחשבוניות היו ברשותה ובחזקתה. אם זו בחרה שלא להגישן בשלב הגשת הראיות אין לה להלין אלא על עצמה.

גם בה"פ 18098-10-11 אליה מפנה המבקשת אין כדי לסייע לה. דומה שהבקשה דנן נכנסת דווקא לאותם שיקולים אליו הפנה בית המשפט בה"פ 18098-10-11 שמכוחם אין להיעתר לבקשה והם: שלב מתקדם של המשפט ובענייננו שלב הסיכומים וכן המבקש ידע או אמור היה לדעת על קיום הראיה. במקרה דנן המבקשת נכנסה בנעלי החברה המבוטחת והיא ידעה או אמורה הייתה לדעת דבר קיום החשבוניות.

שיקול משפטי של דרך ניהול ההליך הוא שגרם למבקשת שלא להגיש את החשבוניות, שכפי שלמדנו מהבקשה, ניתן היה להשיגן בקלות רבה.

7.לא זו אף זו, המבקשת לא גילתה למשיבה דבר קיומן של החשבוניות ועל כן מכוח תקנה 144א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 לא רשאית המבקשת להגיש החשבוניות, אלא אם ראה בית המשפט שקיים הצדק סביר למחדל. בענייננו, לא נמצא הצדק סביר לכך. השיקולים שהנחו את המבקשת היו משפטיים, כיצד לנהל את ההליך ולהוכיח התביעה. אין המבקשת יכולה כעת לבצע מקצה שיפורים.